הדרכה – יצירה מאדמה מקומית וקליפות ביצים

היום נלמד מה אפשר לעשות עם אדמה מקומית וקליפות ביצים.

שמרו קליפות ביצים: שטפו לאחר השימוש והניחו בכלי עם קצת אקונומיקה.

ראשית נטחן את קליפות הביצים ששמרנו לעצמנו

כדאי להוסיף מים לטחינה

ננקז את המים העודפים לכלי נפרד

נכניס למיכל נייר סופג ונעביר לתוכו את הביצים הטחונות, אחר כך נשפוך גם את שאר המים ונשים בשמש לייבוש

לאחר שהתייבש נעביר את הקליפות לכלי צר עם הנשפך, ננער את המשפך ונעשר גם במקל ארוך לדחוף אותן.

נערבב אותן קצת ונוסיף חומץ. אפשר להשתמש גם בחומצות יותר חזקות. החומץ משחרר מהסידן ממנו עשויות הקליפות את הפחמן הדו חמצני, אלו הבועות שאתם רואים. מה שהופך אותן לסוג של סיד ויאפשר להן לחזק ולהקשות את היצירה שלנו.

נחפור באדמה, שימו לב שאנו צריכים אדמה בוצית – רגבית, ולא אדמת חורש או חולית, כזו שנהפכת לבוץ.

ננער את הדלי וכך יצופו האבנים והלעלוכים הגדולים ונוכל להוציא אותם.

לאחר מכן נמלא את הדלי מים ונוודא שהם הגיעו עד לתחתית.

נסנן בתחיל עם מסננת קוסקוס.

לאחר מכן ננקז את המים העודפים עם הלכלוכים שצפים ונעביר לנפה צפופה של 80 מש

נעזר במקל עם שערות, ונסנן את האדמה, אפשר להוזיף מחם כדי ךהקל על התהליך.

לאחר הסינון נעביר אד האדמה המסוננת לתוך בד ונתלה אותו בחות לייבוש.

לאחר שהבד כבר לא ספוג מים אלא רק לח, והאדמה שבפנים מכתימה את היד אבל לא נדבקת אליה נוציא אותה.

נשקול אותה. נוסיף לה בחמישית ממשקלה חול נקי ונלוש אותם עד שהם מעורבבים טוב טוב.

נסיר את עודפי החומץ מהבקבוק ונוסיף את הביצים ונלוש, שימו לב – יש לעשות זאת עם כפפות.

נפסל בחומר. בעצם הסיד מחפש כל הזמן את הפחמן הדו חמצני שאבד לו. כשאנו מוסיפים אותו לאדמה הרטובה הוא מתקשר למים ודרכם הוא מתחבר לפחמן הדו חמצני שבאוויר.

לאחר סיום העבודה ניתן לחומר להתייבש ולהתייצב ולאחר מכן נעטוף אותו קלות בשקית להאט את קצב הייבוש.

הכלי לאחר הייבוש יכול לשמש לדברים יבשים או כעציץ. ניתן לחזק אותו על ידי חיפוי בלכה, דבק פלסטי או בשמן. לא ניתן להשתמש בו לדברים לחים.