קערת הסדר וחירות

במרכז הסדר עומדת קערת הסדר. כלי שמצד אחד הוא שימושי ומכיל מזון ומצד שני משמש ככלי טקסי והמזון שבו לא נאכל.

גם בצורתה הקערה מכילה שני מישורים – קערה גדולה הסוגרת על  קעריות קטנות.

בדרך כלל כשמדברים על חירות וחופש אנחנו חושבים על חוסר מסגרת והעדר מגבלות. דווקא הדימוי של שימושיות סותר זאת במובנים רבים. השימושי הוא מוגבל ומשועבד לצורך.

בין שני המישורים המרכיבים את קערת הסדר, הפיזי מחד והרעיוני מאידך, טמון רעיון החירות של פסח. החירות באה לידי ביטוי בחידות ובשאלות של פסח הנעשות בתוך הסדר. הסדר הוא מה שמאפשר את השפה ואת השיח בין המשתתפים. אם בכלי שימושי הצורך מכתיב את השימוש, בקערת הסדר יש את המישור הנוסף של הטקס. בטקס הזה באה לידי ביטוי הבחירה מחדש בסדר על ידי סידור מחדש של הקעריות מידי שנה. גם אם זה אותו הסידור בדיוק, הוא נעשה תוך שאילת שאלות ונתינת תשובות ובכך נעשה מבחירה.
הרשע בשאלתו שובר את הקערה, את המסגרת, מתוך הזלזול בה; החכם – שאמנם שואל אותה שאלה בדיוק – דווקא מכבד בכך את הסדר. שאלתו נעשית מתוך רצון כן לבחור בסדר הזה ולהשתייך אליו. קערת הסדר מלמדת אותנו שאין חירות בלי שייכות, בלי יחד ושפה המכוננת את היחד הזה, ואין שייכות ללא האפשרות לבחור באותו יחד ולרצות בו. בקערת הסדר הזו לא כתבתי וציירתי, השארתי לכם לבחור איפה להניח מה ולסדר לבחירתכם את הסדר שלכם.