ליקב"ו
"דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן"*
(או מדוע למרות שיש לי תלמידים קבועים נפלאים, אני גם מאוד אוהב תלמידים חדשים😉)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחד הדברים המיוחדים בללמד מלאכה, ובייחוד קרמיקה, הוא השונות של כל לומד.
בשונה מלימוד עיוני, בו כלי הלימוד, קשב והתבוננות, פחות או יותר דומים אצל כולם, במלאכה יש יותר מקום לגוף, והגופים שלנו שונים זה מזה. צורת הידיים, והמנחים שהגוף שלנו מאפשר לנו הם ייחודיים לכן שיטת הלימוד נדרשת לעבור התאמה כל הזמן.
כמורה אני מגלה במפגש עם תלמיד חדש צורות חדשות לעבודה. התלמיד עושה דברים בהתחלה מתוך חוסר הידיעה שלו. הרי את הידיים הוא יודע להזיז, ובאופן אינטואיטיבי במגע עם החומר הוא מגלה תנועות חדשות, כך בלי שהתלמיד יתכוון אני לומד ממנו.
*(תלמוד בבלי, תענית, ז א)
לעומת המפגש החד פעמי עליו דיברתי שבוע בשעבר, הלמידה המשמעותית נמצאת בסדנאות הקבועות. במפגשים הקבועים משבוע לשבוע אני זוכה ללוות את ההתפחות של האנשים עם המלאכה. כל תלמיד מגיב שונה לאתגרים שהוא מגלה ומתגבר עליהם בצורה שונה. . הרבה פעמים גיליתי מה תלמידים קלטו ומה לא, וכך הבנתי גם מה חשוב יותר ומה פחות הכרחי וכן מה איך אני מעביר את הידע ואיפה אני קצת מזייף.
אבל אין מלמד יותר מהתסכול. לכל אחד יש דרך אחרת להתמודד איתו. לידי יש נגר גיטרות נהדר. בזמן אחד השיעורים הוא עבד על משהו שכנראה התפקשש, ואז הוא פשוט צעק. כולם נבהלו ויצאתי לבדוק שהכל בסדר. כשחזרתי שיתפתי את כולם שגם אני כשאף אחד לא נמצא משחרר קיטור עם צעקות שונות. לאחר המפגש הזה כולם קצת יותר שחררו קיטור מדי פעם בפעם, שזה גם דבר שנורא חשוב ללמוד איך לעשות, והתלמידים שלי גם בזה מלמדים אותי יותר מכולם.