פרשה וחומריה – פרשת כי תצא

בס"ד

בפרשה שלנו המלאה מצוות, ישנן שתי מצוות המתייחסות לחפצים מסויימים שצריכים להיות אצל האדם או לחלופין על האדם להמנע מהם.

המצווה הראשונה היא חלק ממצוות המחנה:

"וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל־אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת־צֵאָתֶךָ׃

כִּי ה' אֱלֹקיךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּֽילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא־יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ׃ " (כ"ג, י"ד-ט"ו)

המצווה על פניה היא להתפנות מחוץ למחנה, לחפור עם היתד ולכסות.

היתד, חתיכת עץ מעט חרוטה, ששמשה גם כיתד אוהל, היא אמצעי פשוט וקטן, שהיה נפוץ וזול מאוד וכך מתאים לנשיאה ולחפירה פשוטה כזו.

אולם שימו לב – הדגש במצווה הוא על הימצאות היתד, ולאחר מכן בא השימוש בה.

המצווה אינה רק "צא מהמחנה וחפור בור", אלא ישנה דרישה לחפץ עצמו. הדבר מודגש במילים "על אזנך". המפרשים מסבירים שהכוונה למכלול כלי המלחמה, כלי הזין, שיש ללוחם ושהכוונה היא לדרוש את נשיאת היתד על החייל כחלק מכלל הציוד שלו. 

מצווה נוספת המתייחסת לחפץ היא:

"לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּכִֽיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן…

לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃

אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ׃" (כ"ג, י"ג – ט"ו)

גם פה הדגש אינו על הפעולה אלא על החפץ. היינו יכולים לדרוש מהאדם שגם אם יש לו כלים במידות לא מדוייקות – שימדוד וידע מה המידה החסרה וכך יחשב. לא כך – הכלים צריכים להיות מדוייקים. דגש לעיוות שבכלים לא מדוייקים ניתן למצוא בביטוי "איפה גדולה וקטנה". הרי איפה היא מידה מסויימת, היא אינה יכולה להיות במספר גדלים.

למה התורה לא מסתפקת בציווי על הפעולות? מדוע ישנו דגש על הכלים עצמם.

בשני המקרים התורה מסבירה את עניין המצווה לא רק ביחס לאדם אלא ביחס למרחב – 

"והיה מחניך קדוש" ביחס למצווה הראשונה, וביחס למצווה השניה – "אבן שלמה וצדק…איפה שלמה וצדק…למען יאריכון ימיך על האדמה" הצדק צריך לנכוח, כמו קדושת המחנה.

נוכחות החפצים והיחס שהם דורשים מהאדם משנים גם האדם וגם את המרחס סביבו. היתד אינה מתפקדת רק ככלי חפירה – היא סמל לקדושה, היא גורמת לנוכחות אחרת של הלוחם היהודי, כמו גם הנוכחות של אבן שלמה ואיפה שלמה ומדוייקת. הכלים מסדרים את המרחב ומקדשים אותו.