פרשה וחומריה פרשת בלק

בפרשה בלק מלך מואב שולח את זקני מואב ומדיין לשכור את בלעם הנביא לקלל את ישראל. הכתוב מספר לנו שהם באו אל בלעם "וקסמים בידם"  מהם אותם "קסמים"?

רוב המפרשים, כמו רש"י לדוגמה, מסבירים שאלו חפצי הקסמים.

אנו מכירים מעין זה בסיפור יוסף והגביע, בו יוסף מסביר לאחים שהוא מנחש באמצעות הגביע, או לחלופין החרטומים מצרים ומטותיהם.

מהאיסור על המנחש אנו למדים שהקוסם הוא מקצוע דומה – בדברים, פרק י"ח פסוק י' – "לא יימצא בך…מנחש קוסם קסמים, מעונן ומכשף"

אז לכאורה הפרשנות נראית סבירה. הזקנים כבר הכינו לבלעם את כלי הקללה

אולם יש פה בעיה – למה הוא צריך מספר כלים? הרי מספיק אחד. דמיינו את גנדלף מסתובב עם מטה, שרביט, כדור בדולח ומגבת ליתר ביטחון.

בנוסף – מהביטוי קוסם קסמים מובן שהקסמים הם תוצאת המעשה ולא הכלי לביצועו.

בתרגום יונתן על התורה ובתרגום ירושלמי מתרגמים את המילה קסמים לאגרות ודברים – "ומיגדין דקיסמין חתימין" תרגום יונתן, ו"ואגרין חתימין בידיהון" בירושלמי.

כלומר מדובר בטקסטים שנכתבו על ידי בלק וככל הנראה בקללות אותן ביקש לקלל את ישראל. כלומר – בלק הכין לבלעם את הקללות וכל שנותר לבלעם זה רק להגיד אותן. שימוש בטקסט לכישוף אנו מכירים מקמיעות וקעקות השבעה.

אנו רואים פה את התפיסה של בלק את בלעם כנביא ואת הנבואה בכלל – הנביא, כסוג של מכשיר בעל כוח מיוחד שפשוט צריך להפעיל. רק תכין לו הכל וזה כבר ירוץ לבד. לכן בלק לא מתייחס להפצרות בלעם ומתעקש להביאו לקלל בהתאם לתוכניות.

לעומת תפיסת הקסם של בלק אנו רואים כיצד בלעם מתנבא מתוך הרגע הנוכחי ובהעדר תכנון מקדים. 

כלומר הנביא אינו מיוחד בכוח שיש לו, אדרבה להפך,  הנביא מיוחד דווקא בהעדר השליטה ובכך שהוא נוכח ופועל ברגע בו מתבצעת הנבואה, מה שמאפשר לקב"ה להתגלות.

בלעם מבטא זאת יפה באומרו לבלק "הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:"

לגבי אותם קסמים יגיד בלעם  – "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".