היחד שביצירה והיצירה ביחד

כשרואים את הציורים של אשר נדהמים מהמראה הסוריאליסטי המשוגע.

אך מה ששובה את הלב באמת ברישומים שלו הוא דווקא  הדיוק וההידוק שלהם. דווקא מתוך השיטה המתמטית בה הם נעשו מתוך הגיון פנימי מאוד מהודק שהתהפך ואורגן מחדש נוצר פלא.

כשמדברים על אמן או יוצר, התמונה שעולה לראש היא של סטלן, רחפן, מורד במוסכמות. המילה עיצוב אולי מעלה אסוציאציות אחרות אבל  גם הן מתקשרות לאבסטרקטיות – מישהו שעובד עם מחשב.

אפשר לומר שחושבים ככה על המילה יצירה – משהו חופשי ופשוט, שאינו כבול למציאות על של מורכבותה. ונכון. בשביל ליצור נדרש שאר רוח וחירות מחשבתית, אך השאלה מאיפה הם נובעים?

האמת היא שיצירתיות נולדת דווקא בתוך הקיים, בתוך המציאות. היא צריכה מערכת סגורה ומהודקת באיזושהי מידה כדי להתקיים. בתוך מערכת כזאת היוצר נדרש להפוך את הדברים, לארגן אותם מחדש. בארגון הזה, שאינו חורג מהכללים, אך מוצא דרך חדשה לסדר אותם, נולדת היצירה והיצירתיות.

חשוב להדגיש – אינני מתכוון לרעיון של אפלטון ב'רפובליקה' שאומר שהצורך הוא היוצר האמיתי (או "הצורך הוא אבי ההמצאה"), אלא היצירתיות עצמה צריכה את האילוץ – הנהפוכו הוא אבי היצירה.

רבי נחמן בליקוטי תניינא, עד, בתורה סתומה במיוחד יוצר קשר בין פורים לפסח, דרך פרשת פרה – כשמסביר שהיא מכינה לפסח בעקבות פורים. 

התורה נפסקת באמצע כשהוא מסביר שבעבר כל ההתחלות היו מפסח "ועכשיו…. ולא סיים"
הייחוד של פרשת פרה מפורסם בעובדה שאפר הפרה המוזה על טמאי המת מטהר אותם, אך באותה מידה מטמא את המטהר.
לסתימות הזו דרשו חז"ל "חוקה חוקקתי – אין אתה רשאי לערער אחריה" (אגב, בניגוד למה שחושבים רבים, לשאר הפרטים של פרה אדומה יש הסברים לעילא, כמו לכל מצווה, הדבר הלא מובן הוא ההיפוך הפרדוקסלי הזה). 

אני רוצה להציע שהשתיקה שלו נובעת מהמקום של הפרדוקס של רבי נחמן. אמת, פסח הוא ההתחלה, אך גם להתחלה הזו יש הכנה, יש התחלה להתחלה, והיא נמצאת בפורים, ברעיון ההיפוך. את הפרדוקס לא פותרים, מולו שותקים. 

בשונה מפסח בנס פורים אין התערבות חיצונית, הנס מתגלגל מתוך המציאות ובתוכה הדברים נעשים. זה הרעיון הגלום בפרה, החיים מכילים הפכים, טוב ורע, טמא וטהור. הדגש בגאולה-בהתחלה חדשה אינו על שינוי רדיקלי של המציאות אלא היציאה מהסדר הקיים. 

החירות של פסח נראית רבולציונית, שינוי רדיקלי פלאי. פורים מגלה שהגאולה מתחילה עוד בגלות,