אודות החרסית, ולמה היא כל כך חזקה היום

בס"ד ליקב"ו

פתיחה

רואים את השלט בתמונות?

אז הוא כבר איננו.

הכנתי אותו וחיכיתי שייתייבש כדי לעשות לו גימורים. בייבוש הצבתי אותו במקום לא טוב ולכן נוצרו סדקים. קיוויתי שמילוי ותיקון הסדקים יספיק.

באמת תיקנתי אותם, אבל לא שמתי לב לסדק אחד עדין, אותו אפשר לראות בתמונה עם החץ וזו המוגדלת.

סדק הוא לא סתם חור. הוא נובע מתנועה של הכלי לשני צדדים. כלומר אם חלק אחד זז, אז גם השני. לכן סדק לא נגמר איפה שרואים אותו ובדרך כלל הוא יגרום לעוד סדקים מולו שבסוף יתחברו אליו.

כך שאם לא מילאתי את כל הסדקים, הסדק שנשאר לא רק יגדל, הוא גם יפתח מחדש את שאר הסדקים שהוא מחובר אליהם.

כשלקחתי את השלט לגימור אותו סדק קטן ועדין שלא ראיתי טיפה נפתח. שניה אחר כך שאר הסדקים נפערו והשלט הפך לערמת שברים.

עם כל הצער הזה, היכולת של החומר לשמור כל תנועה שנעשתה בו כמו ספר היא מדהימה. היא מה שהפכה אותו לאחד מחומרי הגלם הראשונים ליצירת כלים. ארכיאולוגים מתפרנסים ממנה, כך גם גיאלוגים וכמובן קדרים.

פרק א

חרסית היא חומר שנמצא כמעט בכל מקום על פני האדמה, אולי נכון יותר להגיד שהוא הוא פני האדמה.

הוא נוצר מבלייה של סוג מינרל בסיסי יותר עם שם שירי משהו  – פצלת השדה. המינרלים  שמרכיב את סלעי היסוד – סלעי האם.

שכבות סלע האם שנמצאות בראשי ההרים וחשופות לרוח נשחקות על ידה. הגרגרים העדינים שהרוח שוחקת מתפזרים, בשל היותם כבדים לבסוף הם מוצאים הם דרכם אל הקרקע.

המבנה של פרודות החרסים הוא רחב וצר יחסית, מה שמקל על  הרוח לשאת אותה, ולמים להציף אותה. כך נוצרים במקווי מים  ובנחלים מרבצים של בוץ חרסיתי. עם זאת היא תמצא גם באדמה הרגילה שליד הבית, מעורבת עם חומרים אורגניים ומינרלים שונים.

למעט מקרים די נדירים בהם מתרכזת החרסית ליד מקורה – סלע היסוד, במערות תת קרקעיות, החרסית היא חומר שסופח לתוכו 'לכלולכים' מהמסע שהוא עובר. כשהחרסית קרובה למקורה ונקייה אנחנו מקבלים את החומר הלבן המכונה חרסינה, או פורצלן.

החרסית היא חומר מסיס במים, מסיסות זו היא בעצם ההתרכבות הקלה שלה עם מים. כך שכשמים נוגעים בפרודת חרסית נוצר סביב החלקיק החרסיתי שכבה לחה של מים.עובדה זו מקלה על כל מיני תחמוצות ומינרלים, המתחברים גם הם בקלות למים  להתחבר אליה ולהיות חלק מהמבנה שלה.

כך כאשר החרסית נעה ונדה במהלך היווצרותה, היא אוספת זכרונות מהמקומות בהם היא נמצאת. הזכרונות הללו צובעים אותה ומשנים את תכונותיה. כך החרסית מעניקה אופי מיוחד לאדמה בה היא נמצאת. היא אוצרת את התמצית של הסביבה שלה, משתנה בעקבותיה ומשנה אותה. יצירת האופי המיוחד והשוני שהחרסית מעניקה לאדמה פוגשת אותנו, בני האדם. על כך – בהמשך.



פרק ב'
כשיוצרים מהחרסית את החומר הקרמי לא רק הצבע ייקבע על ידי החרסית, אלא גם טמפרטורת ההתכה שלה, רמת העבידות (הפלסטיות) של החומר והמרקם שיהיה לכלי.

למה ובמה תכונות החרסית השונות, הנקבעות לפי הסביבה שבה היא נמצאת משמעותיות?
בשל העובדה שהחרסית היא חומר כל כך זול, שנמצא בכל מקום וקל מאוד לכרות אותו, לעבוד איתו וליצור ממנו, הוא הפך לנפוץ ביותר בשימוש האנושי. מהכוס ממנה שותים מים עד למבנה הבית, ולבסוף ביצירת דרכים.
התכונה שהופכת אותו לכל כך שימושי היא הפלסטיות שלו. אותה יכולת של החרסית לספוח חומרים שונים היא זאת היוצרת את הפלסטיות של החומר – הזכרון הכימי של החרסית הופך להיות גם זכרון חומרי. כל תנועה שנעשית על החומר הלח נשמרת, ועל ידי הקשייתה בצורות שונות ניתן ליצור אינסוף דברים.
בעת העתיקה החרס, הוא  החומר הצרוף,  היה הפלסטיק של אז. בכל חפירה ארכיאולוגית ניתן לראות ערימות חרסים גדולות, המעידות על החיים באותו מקום. שימו לב מדובר דווקא בתרבויות שהשתרשו במקום מסויים, כובד החומר והכלים וההצורך בצריפה מסיבית שלהם מונעת את השימוש בהם בתרבויות נוודים.
כך שכחלק מהדברים שמעצבים תרבות, לחרסית יש מקום מכובד. נוכחות משמעותית של חרסית בקרקע תזמין בנייה בבוץ, כמו שניתן למצוא בתימן (מגדלי הבוץ) ובמדינות אפריקאיות רבות.
אם בחרסית מעורבים מינרלים רבים הצריפה שלה תהיה קלה יותר, אך הבניה בה והפלסטיות שלה תהיה פחות טובה. לכן באזורנו- הר טרשים קרח – הומצאה צריפת החרסית ללבנים "ותהי להם הלבנה לאבן"לצד הבניה באבן.החרסית גם משמשת לטיט הקדום, ובהמשך תהפוך לחומר יסודי במלט הרומאי ובטיח,בהם הקשיית החרסית לחרס הוחלפה על ידי השימוש באבן גיר שרופה – הסיד, דיקשה את החרסית למבנה הבטון.
הבטון ימשיך לתקופה המודרנית וכיום אין מקום שבו הוא לא נמצא. אפילו במדינות הסקנדינביות, בהן יש מיעוט חרסית והאדמה מכוסה עצים, כך ששנים העצה הייתה החומר העיקרי בשימוש, נמצא מבני בטון.
אני בטוח שגם אתם יושבים במ